מעצר בית והטלת ערובה 

לעיתים קרובות שומעים על מצבים בהם חשודים נחקרים במשטרה ומשוחררים בערובה על ידי קצין משטרה. תכלית הערובה היא שהחשוד לא ישבש את החקירה, לא יסכלה על ידי תיאום עמדות או העלמת ראיות ושיתייצב לחקירה בעת שיידרש.

בנוסף לאמור, הקצין רשאי להטיל מגבלות על המשוחרר כמו חובת התייצבות בתחנת המשטרה במועדים שיקבע, איסור יציאה מהארץ לתקופה שלא תעלה על 3 חודשים, איסור כניסה לאזור או ישוב מסוים בארץ לתקופה שלא תעלה על 15 ימים, איסור לפגוש אנשים ששם יקבע לתקופה שלא תעלה על 30 ימים, חובת מגורים במקום שיקבע לתקופה שלא תעלה על 15 ימים, איסור לצאת מהבית במשך כל שעות היממה או חלק מהן לתקופה שלא תעלה על 5 ימים מה שמוגדר כמעצר בית.

המשטרה מכניסה אדם למסגרת של מעצר בית ל-5 ימים כדבר שבשגרה להיות ספון בביתו, אין לה חמלה על חירותו של אדם ועל פרנסתו וכך קורה, כמעט מתוך שגרה, חשוד הנחקר במשטרה במידה ולא נעצר, משוחרר במגבלות שונות כאשר החמורה בהן היא מעצר בית ל-5 ימים כאשר ברוב המקרים מעצר בית זה מוטל על אנשים אשר ספק אם יוגש נגדם כתב אישום או לחילופין למעצר הבית אין משמעות חקירתית או תועלת כלשהי לקידום החקירה, כאשר במידה ואותו אדם יפר את מעצר הבית שהוטל עליו במשטרה, הוא מסתבך בהפרת הוראה חוקית על כל המשתמע מכך.

אלא מה, כמעט כולם לא יודעים כי מעצר בית מסוג זה המוטל על ידי קצין משטרה מחייב את הסכמת החשוד, קצין משטרה לא יכול להכריח אדם להסכים למעצר בית, אותו אדם רשאי להתנגד ולטעון כי אינו נותן יד להיכלא מרצון בביתו ל-5 יממות או חלק מהן.

במצב שאדם אינו מסכים למעצר בית המוטל עליו או מוצע על ידי קצין משטרה, קיימות שתי תוצאות מבחינת המועמד למעצר בית:

• הקצין יחליט לעצור את אותו אדם, אם יש לו סמכות לכך ולהביא אותו בפני שופט, תוך הזמן שנקבע לכך על מנת שהמשטרה תעלה את דרישותיה לתנאי השחרור שלה ובית המשפט יכריע בשאלת התנאים.

    2. הקצין יוותר על תנאי השחרור, בעיקר על מעצר הבית ל-5 ימים ויסתפק במעצר קצר יותר, אם בכלל.

במצב אחר בו החשוד הסכים לתנאי קצין המשטרה, חתם עליהם בתחנת המשטרה ושוחרר לביתו ולאחר מכן מבחין כי חתם על תנאים הקשים לו ליישום ובלתי מוצדקים, יש לחשוד זכות לערור על החלטת הקצין תוך 14 יום בפני בית משפט ובעצם לתקוף את מעצר הבית אשר לעיתים קרובות מוטל ללא הצדקה וולא צורך אלא רק כהפגנת כוח מטעם המשטרה.